8 במאי | השפע שאלוהים מבטיח

ישוע סבל את העוני שלנו כדי שאנו נחלוק בשפע שלו

כִּי יֹדְעִים אַתֶּם אֶת חֶסֶד אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ שֶׁבִּהְיוֹתוֹ עָשִׁיר נַעֲשָׂה רָשׁ בַּעֲבוּרְכֶם לְמַעַן תַּעֲשִׁירוּ עַל־יְדֵי רִישׁוֹ.
(שניה לקורינתים ח, 9)

ישנם פסוקים רבים שמעידים על כך שישוע נשא את קללת העוני. נביט כעת על 2 מהם:

המשך…

17 בדצמבר | לשאת את חרפתו

נֵצְאָה נָּא אֵלָיו אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה

בַּעֲבוּר זֹאת גַּם־יֵשׁוּעַ עֻנָּה מִחוּץ לַשָּׁעַר לְמַעַן קַדֵּשׁ אֶת־הָעָם בְּדָמוֹ׃ לָכֵן נֵצְאָה־נָּא אֵלָיו אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְנִשָׂא אֶת־חֶרְפָּתוֹ׃ כִּי־פֹה אֵין־לָנוּ עִיר עֹמָדֶת כִּי אִם־אֶת־הָעִיר הָעֲתִידָה אֲנַחְנוּ מְבַקְשִׁים. (אל העברים יג, 12-14)

הפסקה הזו דנה ביחסנו וגישתנו אל העולם הנוכחי. בכוונתה להעביר אלינו את המסר כי ביתנו אינו בעולם הזה. אין לנו מושב קבע בעולם הזה. העולם דחה את ישוע. גירשו אותו אל מחוץ לעיר וצלבו אותו מחוץ לשערי העיר. המשך…

ישוע נגזר מארץ החיים כדי שאנו נחבור לאלוהים לנצח

מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח, וְאֶת־דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ; כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמו. (ישעיהו נג, 8)

אֲבָל הַדָּבֵק בָּאָדוֹן רוּחַ אֶחָד הוּא עִמּוֹ. (ראשונה לקורינתים ו, 17)

תפילת שאול עבור התסלוניקים

וֵאלֹהֵי הַשָּׁלוֹם הוּא יְקַדֵּשׁ אֶתְכֶם בִּקְדֻשָּׁה שְׁלֵמָה וְכָל־רוּחֲכֶם וְנַפְשְׁכֶם וְגוּפְכֶם יִשָּׁמֵר תָּמִים בְּבוֹא אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. (ראשונה לתסלוניקים ה, 23) המשך…

גופי לאדון והאדון לגופי

הַמַּאֲכָל לַכְּרֵשׂ וְהַכְּרֵשׂ לַמַּאֲכָל וְהָאֱלֹהִים אֶת־זֶה וְאֶת־זֶה יְכַלֶּה וְהַגּוּף אַל־יְהִי לַזְּנוּת כִּי אִם־לָאָדוֹן וְהָאָדוֹן לַגּוּף. (1 לקרינתיים ו:13)

כאשר האדם מרד באלוהים הדבר השפיע על כל אישיותו. המילה 'נשחת'  היא המילה שהכתובים משתמשים בה על מנת לתאר את מצב אישיותו. כל תחום באישיות האנושית מושפע ממרד זה- התחום הרוחני, המוסרי והפיזי. המוות הוא השלב האחרון בשחיתות הפיזית. שאול אמר ברומים ה, 12 את הדברים הבאים: המשך…

ישוע סבל את הבושה שלנו כדי שאנו נחלוק את כבודו

 וְנַבִּיטָה אֶל־יֵשׁוּעַ רֹאשׁ הָאֱמוּנָה וּמַשְׁלִימָהּ אֲשֶׁר בְּעַד הַשִׂמְחָה הַשְּׁמוּרָה לוֹ קִבֵּל אֶת־הַצְּלוּב וַיִּבֶז הַחֶרְפָּה וַיֵּשֶׁב לִימִין כִּסֵּא הָאֱלֹהִים. (אל העברים יב, 2)

בושה אצל ילדים ומבוגרים

בושה הינו רגש אכזרי ומכוער שנמצא גם בקרב מאמינים במשיח. פעמים רבות הבושה היא תוצאה של ניצול מיני או התעללות רגשית, למשל בבית הספר. קראתי פעם על מחנך שהורה לאחד מתלמידים לעמוד מול כולם, והודיע לכל הכיתה, "כולכם עברתם את הבחינות חוץ מהילד הזה." כיצד יכול היה הילד הזה להרגיש דבר מלבד – בושה? חוויות רבות בילדות יכולות להוות גורם לבושה. לעתים, ככל שהחוויה המבישה הייתה רחוקה מבחינת זמן כך גם קשה יהיה לטפל בה. הראשון להכנס לעתים יהא האחרון לצאת. המשך…

ישוע נעשה לקללה כדי שאנו נירש את הברכה

הַמָּשִׁיחַ פָּדָנוּ מִקִּלְלַת הַתּוֹרָה בִּהְיוֹתוֹ לִקְלָלָה בַּעֲדֵנוּ כַּכָּתוּב קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי.
(גלטים ג, 13)

קבלת רוח הקודש אינה תלויה באדם המבקש לקבלה, אלא בקורבן המושלם שהוקרב על-ידי ישוע המשיח. באמצעות אמונה בלבד ולא מעשים, "…נִקַּח אֶת־הַבְטָחַת הָרוּחַ עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה…" (גלטים ג, 14)

המשך…

מרוב אהבתו אלי, אלוהים הועיד מראש את האימוץ שלי כבנו או בתו

בָּרוּךְ הָאֱלֹהִים וַאֲבִי אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בֵּרְכָנוּ בְּכָל־בִּרְכַּת רוּחַ בַּמְּרוֹמִים בַּמָּשִׁיחַ, כַּאֲשֶׁר בָּחַר אֹתָנוּ בוֹ לִפְנֵי מוֹסְדוֹת תֵּבֵל לִהְיוֹת קְדשִׁים וּתְמִימִים לְפָנָיו בְּאַהֲבָה. (אפסים א, 3-4)

אלוהים הכיר אותנו עוד בטרם נבראנו, ועל בסיס הידע המוקדם שלו, הוא בחר בנו. אינך נמצא כאן עכשיו בזכות הבחירה שלך, אלא בזכות הבחירה של אלוהים. האמת הזו עושה את כל ההבדל בגישה שלך כלפי עצמך ומצבך כיום, אשר שניהם הם פרי יוזמתו של אלוהים. לא אתה הנעת את חייך, אלא אלוהים.

המשך…

23 במרץ | קורבן חי

גופי לאדון והאדון לגופי

הַמַּאֲכָל לַכְּרֵשׂ וְהַכְּרֵשׂ לַמַּאֲכָל וְהָאֱלֹהִים אֶת־זֶה וְאֶת־זֶה יְכַלֶּה וְהַגּוּף אַל־יְהִי לַזְּנוּת כִּי אִם־לָאָדוֹן וְהָאָדוֹן לַגּוּף. (1 לקרינתיים ו:13)

וְעַתָּה הִנְנִי מְעוֹרֵר אֶתְכֶם אַחַי בְּרַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר תַּגִּישׁוּ אֶת־גְּוִיּוֹתֵיכֶם קָרְבָּן חַי וְקָדוֹשׁ וְנִרְצֶה לֵאלֹהִים וְהָיְתָה זֹּאת עֲבוֹדַתְכֶם הַשִׂכְלִית. (רומיים יב, 1)

המשך…

נָבֹאָה־נָּא בְתוֹדָה

לָכֵן אֲנַחְנוּ הַמְקַבְּלִים מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא תִמּוֹט נָבֹאָה־נָּא בְתוֹדָה וְנַעֲבֹד בָּהּ אֶת־הָאֱלֹהִים כִּרְצוֹנוֹ בִּצְנִיעוּת וּבְיִרְאָה, כִּי אֱלֹהֵינוּ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא. (אל העברים יב, 28)

הכרת תודה והוקרה הינם התגובות  ההולמות לנוכח כל מה שאלוהים כבר עשה – ועדיין עושה – למעננו. זהו החוב שלנו כלפיו, חוב שעלינו להחזיר. יחד עם זאת, ההודייה גם תורמת לרוחנו משהו שלא ניתן להשיג בדרך אחרת. המשך…

ישוע נעשה לקללה כדי שאנו נירש את הברכה

הַמָּשִׁיחַ פָּדָנוּ מִקִּלְלַת הַתּוֹרָה בִּהְיוֹתוֹ לִקְלָלָה בַּעֲדֵנוּ כַּכָּתוּב קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי. (גלטים ג, 13)

המשך…