12 בדצמבר | תגובה הולמת

נָבֹאָה נָּא בְתוֹדָה

לָכֵן אֲנַחְנוּ הַמְקַבְּלִים מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא תִמּוֹט נָבֹאָה־נָּא בְתוֹדָה וְנַעֲבֹד בָּהּ אֶת־הָאֱלֹהִים כִּרְצוֹנוֹ בִּצְנִיעוּת וּבְיִרְאָה, כִּי אֱלֹהֵינוּ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא. (אל העברים יב, 28)

אם אנו רוצים להודות לאלוהים ככתוב בפסוק שצוטטנו (שהוא סוג של אזהרה חמורה) יהיה עלינו ללמוד קודם את הרקע לכתיבתו. המחבר מזכיר קודם לכן מקרה מסוים שבו אלוהים דיבר אל בני ישראל דרך משה: המשך…

ישוע סבל את העוני שלנו כדי שאנו נחלוק בשפע שלו

כִּי־יֹדְעִים אַתֶּם אֶת־חֶסֶד אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ שֶׁבִּהְיוֹתוֹ עָשִׁיר נַעֲשָׂה רָשׁ בַּעֲבוּרְכֶם לְמַעַן תַּעֲשִׁירוּ עַל־יְדֵי רִישׁוֹ. (שני לקורינתים ח, 9)

אני רוצה להציע לכם לקרוא את פרק כח בספר דברים בשלמותו ולקבוע האם על פי הנאמר שם, אתם נהנים מברכותיו של אלוהים או סובלים מקללות בחייכם? אם אנחנו ילדיו הפדויים של אלוהים, אזי כל הקללות שמופיעות בפרק אינן תקפות בחיינו, אלא רק הברכות. המשך…

ישוע נעשה לקללה כדי שאנו נירש את הברכה

הַמָּשִׁיחַ פָּדָנוּ מִקִּלְלַת הַתּוֹרָה בִּהְיוֹתוֹ לִקְלָלָה בַּעֲדֵנוּ כַּכָּתוּב קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי. (גלטים ג, 13)

ברצוני לבחון שוב, יחד אתכם, את הפסוקים מגלטים ג:

המשך…

ישוע נעשה לקללה כדי שאנו נירש את הברכה

הַמָּשִׁיחַ פָּדָנוּ מִקִּלְלַת הַתּוֹרָה בִּהְיוֹתוֹ לִקְלָלָה בַּעֲדֵנוּ כַּכָּתוּב קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי.
(גלטים ג, 13)

ערכתי רשימה של שבעה סימנים שכיחים לקללה. רוב הקללות אינן פועלות רק על אדם בודד אחד; אלא, הן בדרך כלל קשורות למשפחות או קהילות רחבות יותר. מאפיין המשותף לקללות וברכות המופיעה בכתובים הוא, שהן עוברות מדור לדור, אלא אם כן משהו קורה לעצור את ההמשכיות שלהן. עבדתי עם אנשים שהבעיות שלהן החלו מאות שנים קודם בהסטוריה המשפחתית שלהם.

המשך…

10 בדצמבר | חסד והודייה

נָבֹאָה נָּא בְתוֹדָה

לָכֵן אֲנַחְנוּ הַמְקַבְּלִים מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא תִמּוֹט נָבֹאָה־נָּא בְתוֹדָה וְנַעֲבֹד בָּהּ אֶת־הָאֱלֹהִים כִּרְצוֹנוֹ בִּצְנִיעוּת וּבְיִרְאָה, כִּי אֱלֹהֵינוּ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא. (אל העברים יב, 28)

בתרגומים שונים במקום המילה "תודה" מופיעה המילה "חסד". לפיכך חשוב שנבין את הקשר בין חסד להודייה. הביטוי "חסד" ביוונית לרוב מבטא הודייה, ומשם הקשר בין שני הביטויים נובע. קשר דומה נמצא בשפות רומנטיות אחרות, כגון צרפתית ואיטלקית. המילה "תודה" נגזרת מהמילה "חסד". המשך…

ישוע נעשה לקללה כדי שאנו נירש את הברכה

הַמָּשִׁיחַ פָּדָנוּ מִקִּלְלַת הַתּוֹרָה בִּהְיוֹתוֹ לִקְלָלָה בַּעֲדֵנוּ כַּכָּתוּב קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי. (גלטים ג, 13)

הבא נבחן את הטבע וההיקף של הישועה שלנו דרך ישוע המשיח. הפסוקים שלנו להיום הם מהגלטים ג, 14-13:

המשך…

ישוע נגזר מארץ החיים כדי שאנו נחבור לאלוהים לנצח

מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח, וְאֶת־דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ; כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמו. (ישעיהו נג, 8)

אֲבָל הַדָּבֵק בָּאָדוֹן רוּחַ אֶחָד הוּא עִמּוֹ. (ראשונה לקורינתים ו, 17)

פטרוס ביקש להגן על ישוע עם חרבו

לאחר שפטרוס שלף את חרבו בנסיון למנוע את המעצר של ישוע בגת שמני, ישוע אמר לו:

הָשֵׁב חַרְבְּךָ אֶל־נְדָנָהּ הֲלֹא־אֶשְׁתֶּה אֶת־הַכּוֹס אֲשֶׁר נָתַן־לִי אָבִי. (יוחנן יח, 11)

אכן ישוע שתה את הכוס הזו, עד סופה המר. אתה מבין, העבודה של ישוע לא הסתיימה על הצלב. את המר ביותר, ישוע טעם לאחר מותו הפיזי. ישוע שתה את הכוס הזו מכל היבט אפשרי. קודם היה מוות רוחני, לאחר מכן מוות פיזי ובסוף גם גירוש רוחני מאלוהים. המשך…

נָרוּצָה בְסַבְלָנוּת

לָכֵן גַּם־אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר־עֲנַן עֵדִים רַב כָּזֶה מְסֹבֵב אֹתָנוּ נַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ כָּל־טֹרַח וְהַחֵטְא הַמַּקִּיף עָלֵינוּ וְנָרוּצָה בְסַבְלָנוּת אֶת־הַמְּרוּצָה הָעֲרוּכָה לְפָנֵינוּ. (אל העברים יב, 1)

דרישה אחת בסיסית להצלחה במרוץ הינה גישה מנטלית נכונה. שאול היווה דוגמה לכך כאשר הוא דיבר על מערכת היחסים שלו עם ישוע המשיח:

לָדַעַת אֹתוֹ וְאֶת־גְּבוּרַת תְּחִיָּתוֹ וְחֶבְרַת עִנּוּיָיו וּלְהִדַּמּוֹת לְמוֹתוֹ, אוּלַי אוּכַל לְהַגִּיעַ לִתְחִיַּת הַמֵּתִים. (פיליפים ג, 10-11) המשך…

19 במאי | גאה בצלב

ישוע נשא את הבושה שלנו כדי שאנו נחלוק בכבוד שלו

יום אחד רוח הקודש דיבר איתי באמצעות דיבור בלשונות ופירוש הלשונות, ואמר: "שיקלו את מעשה גולגותא, מעשה מושלם; מושלם מכל היבט, מושלם בכל מובן." אלוהים הראה לי שאם אוכל להבין לגמרי את מה שישוע עשה על הצלב בגולגותא, אני אגלה את השלמות והמושלמות שבמעשה זה. לא היה עוד מה להוסיף לזה, ולא ניתן היה להמעיט מזה. כל צורך מצא מענה. זה גרם לי לרצות לדעת יותר על הצלב. לאט לאט, במשך השנים, רוח הקודש פתח את עיני להבין את הכתובים יותר ויותר. המשך…

3 בדצמבר | הצלחה במרוץ

נָרוּצָה בְסַבְלָנוּת

לָכֵן גַּם־אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר־עֲנַן עֵדִים רַב כָּזֶה מְסֹבֵב אֹתָנוּ נַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ כָּל־טֹרַח וְהַחֵטְא הַמַּקִּיף עָלֵינוּ וְנָרוּצָה בְסַבְלָנוּת אֶת־הַמְּרוּצָה הָעֲרוּכָה לְפָנֵינוּ. (אל העברים יב, 1)

אנו נתרכז היום במילים: "…נָרוּצָה בְסַבְלָנוּת אֶת־הַמְּרוּצָה הָעֲרוּכָה לְפָנֵינוּ."

בפסוק הזה כמו במקומות אחרים בברית החדשה, חיי המאמין במשיח משולים למרוץ. האנלוגיה הזו מצביעה על דרך מסויימת שסומנה לפנינו מראש. הצלחה בחיי המאמין משמע לסיים את הדרך על-פי כללי המרוץ.

מפני שאנו חייבים לרוץ את המרוץ, חשוב שנבין את ארבעת התנאים להשלמת המרוץ בהצלחה. כל אחד מהתנאים האלה מופיע בברית החדשה:

  1. גישה מנטלית נכונה
  2. ריסון עצמי
  3. כוח סיבולת
  4. להישיר מבט אל ישוע
אם נזכור תמיד את התנאים האלה, נוכל לסיים את המרוץ ולשמור על האמונה.

תודה לך אדוני שאתה עוזר לי לרוץ. אני מכריז שאני שומר על גישה מנטלית נכונה, מתרגל ריסון עצמי, מפגין כוח ומישיר מבט אל ישוע. כל אלה יאפשרו לי לסיים את המרוץ ולשמור על האמונה. אני ארוץ את המרוץ ולא אשבר. אמן.