23 בספטמבר | אביעד – אב נצחי

קיבלנו רוח משפט בנים אשר בו אנחנו קורא לאלוהים "אבא"

כִּי־כֹל אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים יְנַהֲגֵם בְּנֵי אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ עַבְדוּת לָשׁוּב לִירֹא כִּי אִם־קִבַּלְתֶּם רוּחַ מִשְׁפַּט בָּנִים אֲשֶׁר בּוֹ קֹרְאִים אֲנַחְנוּ אַבָּא אָבִינוּ. (רומים ח, 14-15)

כעת נבחן מקרוב את מערכת היחסים בין אב לבניו:

בַּעֲבוּר זֹאת אֶכְרְעָה עַל־בִּרְכָּי לִפְנֵי אֲבִי אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר נִקְרָא על שְׁמוֹ כל בית אב שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְשֶׁבָּאָרֶץ. (אפסים ג, 14-15)

המשך…

אני קדוש/ה. כַּאֲשֶׁר בָּחַר אֹתָנוּ בוֹ לִפְנֵי מוֹסְדוֹת תֵּבֵל לִהְיוֹת קְדשִׁים וּתְמִימִים לְפָנָיו בְּאַהֲבָה. (אפסים א, 4) כמו בכל תהליך הפדות, כך נכון גם לתהליך הקדושה: היוזמה היא של אלוהים, ולא של האדם. הכל מתחיל בבחירה של אלוהים שנעשתה בנצח. לאחר מכן, מהלך הדברים שהתרחשו בזמן הם כדלקמן: רוח הקודש התחיל לפעול בקרבנו. הוא עיכב את […]

ישוע נפצע כדי שאנו נרפא

וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא־לָנוּ. (ישעיהו נג:5)

בשנת 1943 הייתי חולה וביליתי חודשים ארוכים בבתי חולים. אשה מצבא הישע באה לבקר אותי ולהתפלל עבורי. באותו זמן קיבלתי את הדבר הבא מאלוהים: "שקלו את מעשה גולגתא; מעשה מושלם – מושלם בכל מובן, מושלם מכל היבט." מאז ועד היום אני הוגה בהצהרה הזו, והגעתי רק לקצה הקרחון של מה שהתרחש על הצלב. זהו אכן מעשה מושלם. מכל כיוון בו נבחן את הצלב, זה הושלם. כל עזרה שאי פעם נזדקק לה, מצויה בשלמות במעשה הצלב. המשך…

אני קדוש/ה. כַּאֲשֶׁר בָּחַר אֹתָנוּ בוֹ לִפְנֵי מוֹסְדוֹת תֵּבֵל לִהְיוֹת קְדשִׁים וּתְמִימִים לְפָנָיו בְּאַהֲבָה. (אפסים א, 4) וְעוֹד אִם אֲבוֹת בְּשָׂרֵנוּ הָיוּ מְיַסְּרִים אֹתָנוּ וַנִּירָא מֵהֶם אַף כִּי נִכָּנַע לִפְנֵי אֲבִי הָרוּחוֹת וְנִחְיֶה. כִּי הֵמָּה יִסְּרוּנוּ כַּטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם לְשָׁעָה קַלָּה אֲבָל זֶה לְהוֹעִיל לְמַעַן יִהְיֶה לָּנוּ חֵלֶק בִּקְדֻשָּׁתוֹ. (אל העברים י"ב, 9-10) הרצון של אלוהים הוא שאנו […]

במחיר נקניתי. אני שייך לאלוהים.

אוֹ הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי גוּפְכֶם הוּא הֵיכַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַשֹּׁכֵן בְּקִרְבְּכֶם אֲשֶׁר הָיָה לָכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְלֹא שֶׁלָּכֶם אַתֶּם כִּי בִּמְחִיר נִקְנֵיתֶם עַל־כֵּן כַּבְּדוּ אֶת הָאֱלֹהִים בְּגוּפְכֶם (וּבְרוּחֲכֶם אֲשֶׁר לֵאלֹהִים הֵמָּה). (ראשונה לקורינתים ו, 19)

בַּעֲבוּר זֹאת גַּם יֵשׁוּעַ עֻנָּה מִחוּץ לַשָּׁעַר לְמַעַן קַדֵּשׁ אֶת הָעָם בְּדָמוֹ. (אל העברים י״ג, 12)

דמו של ישוע מקדש כל מאמין. המונח "מקדש" הוא מונח דתי, ורבים אינם מבינים בברור את משמעותו. הקדושה כוללת בתוכה גם הפרדה למען אלוהים. מי שמוקדש לאלוהים נמצא במקום שבו הוא גם זמין לאלוהים, מקום שלשטן אין גישה אליו. להיות מוקדש לאלוהים משמעו להיות קדוש ומופרד לאלוהים. בדומה לצדקה, גם הקדושה אינה נזקפת לזכותנו על-ידי מעשים, מאמץ או דתיות. היא נזקפת לזכותנו על-ידי האמונה בדם של ישוע. אתה שייך לאלוהים, אתה תחת שליטתו ואתה זמין לו. לכל דבר שמקורו לא מאלוהים אין כל זכות להתקרב אליך; הדם מונע את התקרבותו.

המשך…

אני קדוש/ה. כַּאֲשֶׁר בָּחַר אֹתָנוּ בוֹ לִפְנֵי מוֹסְדוֹת תֵּבֵל לִהְיוֹת קְדשִׁים וּתְמִימִים לְפָנָיו בְּאַהֲבָה. (אפסים א, 4) שאול אמר על המאמינים ברומא שהם "כָּל יְדִידֵי הָאֱלֹהִים וּמְקֹרָאִים לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים…" בשפה היוונית המקורית של הברית החדשה, המילה "להיות" אינה קיימת בפסוק הזה; פשוט כתוב "כָּל יְדִידֵי הָאֱלֹהִים וּמְקֹרָאִים קְדוֹשִׁים."

23 ביולי | מהי קדושה?

אני קדוש/ה. כַּאֲשֶׁר בָּחַר אֹתָנוּ בוֹ לִפְנֵי מוֹסְדוֹת תֵּבֵל לִהְיוֹת קְדשִׁים וּתְמִימִים לְפָנָיו בְּאַהֲבָה. (אפסים א, 4) קיימת חוסר הבנה בסיסית בנוגע למשמעות הקדושה. מאמינים רבים מנסים להיות קדושים על-ידי כך שהם נמנעים ממעשים מסויימים. הם חושבים שאם הם לא יעשו כך או כך, זה יהפוך אותם לקדושים. עם זאת, אין קשר בין המעשים שלך לבין […]

קיבלנו רוח משפט בנים אשר בו אנחנו קורא לאלוהים "אבא"

כִּי־כֹל אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים יְנַהֲגֵם בְּנֵי אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ עַבְדוּת לָשׁוּב לִירֹא כִּי אִם־קִבַּלְתֶּם רוּחַ מִשְׁפַּט בָּנִים אֲשֶׁר בּוֹ קֹרְאִים אֲנַחְנוּ אַבָּא  (רומים ח, 14-15)

הבה נקרא את הפסוק שמדבר על תווך הירושה שלנו במשיח.

וְלֹא־עוֹד אֶלָּא שֶׁגַּם־אֲנַחְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ־לָנוּ בִּכּוּרֵי הָרוּחַ נֵאָנַח בְּנַפְשֵׁנוּ וּנְחַכֶּה לְמִשְׁפַּט הַבָּנִים לִפְדוּת  (רומים ח, 23)

המשך…

14 ביולי | קורבן חי לאלוהים

במחיר נקניתי. אני שייך לאלוהים.

אוֹ הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי גוּפְכֶם הוּא הֵיכַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַשֹּׁכֵן בְּקִרְבְּכֶם אֲשֶׁר הָיָה לָכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְלֹא שֶׁלָּכֶם אַתֶּם כִּי בִּמְחִיר נִקְנֵיתֶם עַל־כֵּן כַּבְּדוּ אֶת הָאֱלֹהִים בְּגוּפְכֶם (וּבְרוּחֲכֶם אֲשֶׁר לֵאלֹהִים הֵמָּה). (ראשונה לקורינתים ו, 19)

חשוב להבין שישוע פדה אותנו פדות מלאה: רוח, נפש וגוף. אחת הסיבות שהוא עשה זאת הייתה כדי להפוך אותנו להיכל אדוני. האדון הרי לא ישכון בהיכל שהוא לא פדוי, בהיכל השייך לשטן. שם הוא לא ישכון. אנו נפדינו כדי שאלוהים ישכון בנו ברוח קודשו. הגופות שלנו נפדו בדמו של ישוע. כיצד אלוהים מצפה שנגיב? התשובה לשאלה הזו היא פרקטית מאוד וחשוב מאוד שנבין אותה. שאול אמר כך: וְעַתָּה הִנְנִי מְעוֹרֵר אֶתְכֶם אַחַי בְּרַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר תַּגִּישׁוּ אֶת גְּוִיּוֹתֵיכֶם קָרְבָּן חַי וְקָדוֹשׁ וְנִרְצֶה לֵאלֹהִים וְהָיְתָה זֹּאת עֲבוֹדַתְכֶם הַשִׂכְלִית. (רומים י״ב, 1)

בהתחשב בכל מה שישוע עשה עבורנו במותו על הצלב, כיצד עלינו להגיב? עלינו להגיש את גוויותנו כקורבן חי. מדוע "קורבן חי"? שאול ערך השוואה בין הקורבן החי בברית החדשה לבין הקורבנות של ימי התורה כאשר גוויות בעלי חיים שהומתו הונחו על המזבח בבית המקדש כזבח למחיקת כל חטא ואשם. בפסוק הנ"ל, שאול למעשה אמר, תניחו את גופכם על המזבח של אלוהים, אבל אל תהרגו אותו. תניח אותו כקורבן חי. מרגע שבו הנחת את גופך על המזבח של אלוהים, הוא כבר אינו שייך לך. הוא שייך לאלוהים. כל מה שהוקרב על המזבח של אלוהים שייך לאלוהים.

זה בדיוק מה שאלוהים מבקש מאיתנו לעשות, להגיש לו את גוויותנו כקורבן חי, לוותר על הבעלות על חיינו, ולהניח אותם בידיים של אלוהים.

תודה לך ישוע שקנית אותי. אני מכריז שאני מגיש את גופי כקורבן חי. במחיר נקניתי; אני שייך לאלוהים. אמן.

אני איבר בגוף המשיח.  וְאַתֶּם גּוּף הַמָּשִׁיחַ אַתֶּם וְאֵבָרָיו כָּל אֶחָד לְפִי חֶלְקוֹ. (ראשונה לקורינתים י"ב, 27) כִּי כַּאֲשֶׁר הַגּוּף אֶחָד וּבוֹ אֵבָרִים הַרְבֵּה וְכָל אֵבָרֵי הַגּוּף אַף כִּי רַבִּים הֵם כֻּלָּם גּוּף אֶחָד כֵּן גַּם הַמָּשִׁיחַ…. כִּי גַם הַגּוּף לֹא אֵבָר אֶחָד הוּא כִּי אִם רַבִּים. אִם תֹּאמַר הָרֶגֶל לֹא יָד אֲנִי עַל כֵּן אֵינֶנִּי […]